במהלך כהונתו של יגאל כשר החינוך פרצה מלחמת ההתשה בין ישראל לירדן (אחרי מלחמת ששת הימים).

עמק הירדן ועמק בית שאן שבגבול ירדן הפכו זירת הפגזות, מיקוש וירי. כדי להקטין את הסיכונים לתושבים, רוצפו שבילי העפר באספלט, הבתים נוצקו בבטון, נבנו מחסות ומקלטים.

קרן החינוך לישראל, שהוקמה ע"י המגבית המאוחדת הפעילה את מועצת נשות ניו-יורק והן
הרימו תרומה נכבדה להקמת שני בתי ספר מקיפים ומרכז קהילתי בבית-שאן, בנויים בבניה בטחונית ומצויידים במקלטים, כנדרש.

אני, מספר שמואלי, הייתי אחראי לגיוס התרומות לבניית בתי ספר מקיפים, ויגאל אמר לי:
ילדי עמק הירדן נתונים במלחמה זהה לזו של ילדי בית שאן, וזקוקים לאותה בניה בטחונית.
פעל אצל "נשות ניו-יורק" לבניית אגף בטחוני גם בבית-ירח, ביה"ס המקיף בעמק הירדן.

נשות ניו-יורק היו רגילות בעזרה לערי פיתוח, אבל לקיבוצים? מה פתאום?

אבל יגאל התעקש. הוא ראה עצמו כשליחם של ישובי הספר באזור. עמק הירדן דינו כבית-שאן.

היה לי די קשה, אבל לבסוף הצלחתי  לשכנע את הניו-יורקיות. הבנין תוכנן, אבל כשניגשנו
לביצוע הופיע קושי חדש: שרידים ארכיאולוגיים באתר בית-ירח.

רק אחרי חפירות הצלה והסדרים מיוחדים, נבנה לבסוף האגף הבטחוני בביה"ס התיכון בית ירח.

אליעזר שמואלי,  איש משרד החינוך בתקופתו של יגאל אלון כשר החינוך, מספר: