את רמות נפתלי תקפו הלבנונים בזמן ההתקפה על צפת. ראשית מאי 1948. המשוריינים הערבים חדרו
ממש לגדר המשק. היתה שם די בהלה, ובאלחוט הם דרשו עזרה. ואם לא תהיה עזרה, הם לא מאמינים שהם
יוכלו לעמוד.

יגאל, כמפקד של כל מבצע יפתח, עמד בפני הדילמה אם לקחת כוחות מצפת ולהעתיק אותם לרמות נפתלי, או להמשיך לפי התכנית לכיבוש צפת.

אני זוכר שהלבטים היו קשים מאוד. קריאות האלחוט היו ממש S.O.S . המשק עומד ליפול. הוא היה צריך להכריע. כוח היה ביד. כי הגדוד הראשון היה ברזרבה לצפת, במידה והגדוד השלישי יזדקק לעזרה. אבל אם חס וחלילה  יקרה אסון בצפת, לא נצליח למלא את המשימה.

ואז יגאל החליט שהוא מנסה לתת להם סיוע אחר.  הוא התקשר לרמות נפתלי ואמר להם: אתם נלחמים ולא עוזבים את המקום. אני אראה בזה דבר הכי חמור, אם מישהו מכם יעיז לרדת למטה. אנחנו נעמיד אותו למשפט. אנחנו נשתדל לעזור לכם, אבל אתם לא נוטשים את הנקודה ויהי מה.

עמדתי על ידו. הוא חשש מאוד מהשיחה, ואחריה קצת הוקל לו. הוא מצא עזרה אורגינלית. כלומר היו שני סוגי עזרה. הייתה לנו טייסת קטנה בגליל, והוא שלח את הטייסים עם פצצות ועם מכונת יריה לסייע מהאויר ולנסות ולמנוע את ההתקפה.

באותו זמן ביקרה בגליל לורנה וינגייט, אשתו של וינגייט, שהגרעין המייסד של רמות נפתלי נקרא על שמו. היא הביאה ליגאל את התנ"ך של וינגייט והוא החליט להטיס מטוס עם התנ"ך הזה, לשלוח להם אותו, לחיזוק המורל. הוא כל הזמן החזיק את היד על הקשר איתם. בסופו של דבר ההתקפה נשברה ורמות נפתלי החזיקה מעמד.

אני יודע שלאורך כל התקופות ועד מותו הוא ראה את עמידת רמות נפתלי כהצלחה, למרות שלא יכולנו לסייע להם בכוח. הוא אמר לי: מבחינה מוראלית אנחנו סייענו להם, וזה החזיק.

אני ראיתי את זה כאחת ההכרעות שבהן אתה נחרץ – כמעט עד הסוף. כ מ ע ט  אומר להם את המילה שהשתדלנו לא להגיד אף פעם: "בכל מחיר".  על הגבול הדק הזה הוא הלך.

אני חושב שהוא גם האמין באנשים האלה. אנשי ארגון וינגייט היו אנשים שבאו מהצבא הבריטי, והם התנסו שם בלחימה. ועובדה שהם הצליחו לעמוד.

שנים יגאל ראה בזה את אחד ההישגים הגדולים שלו. אמנם ההתקפה על צפת הצליחה גם בלי הגדוד הראשון, אבל זאת לא ניתן היה לדעת מראש, והוא המשיך ודבק במטרה ובתוכנית הכללית.

קרב רמות נפתלי: