לאחר הנסיגה מהקרב הראשון במלכיה, התברר לנו בערב גודל האסון והמספר הגדול של הנפגעים. זו היתה מכה קשה. אבל יגאל ראה גם את ההישג הגדול אנחנו בקרב הזה מנענו את כניסת הלבנונים לעמק החולה. בנקודות גבול אחרות  ב-15 למאי, צבאות ערב הצליחו להכנס. זה היה ההישג של קרב מלכיה הראשון.

ואז הוא הציע: בואו ננצל את ההישג הזה ונכבוש את נבי יושע.  נפתח לנו את הדרך למנרה ורמות נפתלי, ונמשיך להגן על עמק החולה. כמובן שהגדוד הראשון, שנפגע במלכיה, לא יכול היה לעשות זאת. העלינו לשם פלוגה של הגדוד השלישי. הם לא הצליחו לכבוש באותו לילה. הגיעו קרוב מאוד למצודה אבל כבר האיר היום והחלטנו להשאיר שם את הפלוגה ולנסות שוב בלילה הבא.

פה היה דין ודברים קשה מאוד עם משה קלמן, המפקד שלהם. האנשים היו עייפים מאוד. היה חם מאוד ולהשאר עוד יום שלם מסביב לנבי יושע בשמש, זה היה קשה. נסינו בכל מיני דרכים לסייע להם. העלינו בחורות עם מים למעלה, ואז יגאל העלה את הרעיון של ההפצצה.

הוא אמר: ניקח את כל האוירונים שיש לנו, נארגן פצצות פרימיטיביות (זה מה שהיה לנו) ונזרוק אותם לתוך המצודה. נרכז לכם גם את כל הפיאטים שיש לנו, ואתם תסתערו, תתקרבו ותוכלו לירות עם הפיאטים.

משה קלמן קנה את זה. נסינו גם להפגיז עם תותחים שהיו, אבל הם רק גרדו את המצודה. אבל מבחינה מוראלית זה איכשהו החזיק את הפלוגה.

זאת אומרת, הוא לא נתן לפלוגה הזאת לסגת. הוא גם אמר למשה: אין ברירה. כך נעשה. גם בתקיפות וגם ברוח טובה. וצריך להגיד גם לזכותו של משה שהוא קיבל את זה. בלילה אחרי זה כבשנו את נבי יושע בלי אבדות. היריות של הפיאטים עשו שמות במצודה, והערבים כנראה מהפיאטים קמו וברחו. והחבר'ה נכנסו למצודה ללא קרב.

זו היתה הכרעה של יגאל שדי דומה לרמות נפתלי, לגבי יחידה צבאית. אני חושב שהוא עשה את זה בצורה יוצאת מהכלל.

Click here to add your own text