לקראת סיום מבצע יפתח, אנחנו כל הזמן חשבנו, איך לחזור לכבוש את הרכס שעליו יושבת מלכיה,  השולט למעשה ממערב על אצבע הגליל. אני לא זוכר מי הגה את התוכנית, אבל יגאל דבק בה מהרגע הראשון. אני גם חושב שאחרי ההצלחה, הוא ראה בזה את אחת מגולות הכותרת של יישום הגישה העקיפה, שדיברנו עליה הרבה בפלמ"ח.

המחשבה היתה להחדיר טור משוריין (במושגים של 1948, מכוניות שאנחנו שיריינו, עם חימוש כלשהו) לעורף הלבנונים.

לאחר שהסתיים ריכוז הטור במנרה, העלינו לשם את הפלוגה של חקה (יצחק חופי) מהגדוד

הראשון, והחלטנו שבלילה נחדור לכביש הלבנוני הסמוך למנרה, ניסע בתוך שטח לבנון וניכנס למלכיה מאחור, ממערב. באותו זמן נעשה התקפת הטעיה מכיוון נבי יושע, כדי שהערבים יחשבו שאנחנו תוקפים ממזרח. אנחנו נפתיע אותם, נכנס ונכבוש את המקום.

כשסיימנו את ריכוז הכוח וההכנות ראיתי את הברק בעיניים של יגאל, והבנתי שהוא רואה כאן מהלך צבאי מיוחד במינו.

הגיע הלילה, נפרדנו מחקה והוא יצא לדרך. בכפר הראשון הלבנונים קיבלו את השיירה במחיאות כפיים – חשבו שזאת שיירה לבנונית. בכפר השני, בליידה, קרה אותו דבר. וכאן קרתה לו טעות, ובמקום לעבור את הגבול ולהכנס למלכיה כמתוכנן, הוא המשיך בתוך לבנון.  לפתע באה מולו שיירה לבנונית, והוא הבין את טעותו.

הוא לא התבלבל, התקיף את השיירה הלבנונית. זאת היתה שיירת תחמושת והוא הצליח לפוצץ אותה, סובב את השיירה שלו, ונכנס למלכיה. ההטעייה פעלה כמתוכנן, והערבים חיכו לאוייב ממזרח. חקה כבש את הרכס לפי התוכנית, בלי אף אבידה.

הקרב הזה היה מהלך מתוחכם, שהוכיח שוב את היתרונות של הגישה העקיפה .

*מולה כהן: איש פלמ"ח, מפקד חטיבת יפתח, פעיל בהתיישבות, מקים המשמר האזרחי ובתפקידו האחרון יו"ר המועצה האזורית עמק יזרעאל.

מולה כהן מספר על כיבוש רכס מלכיה