כשהיה שר החוץ, הציע לי יגאל להיות חבר במשלחת לאו"ם.

אמרתי, מה פתאום אני? אני איש חינוך ולא פוליטיקאי.

תשובתו היתה: אני רוצה אותך מכיוון שאני רואה אותך כערבי גאה בערביותך. ודע לך שאני רוצה לפתוח את שערי
משרד החוץ למשכילים ערבים. כי מעט מאוד משרדי ממשלה פתוחים בפני המגזר הערבי, ובכל מקום שאני נכנס אני רוצה להכניס אנשים מתאימים מהמגזר הערבי יחד איתי.

אחרי השיחה הזאת הסכמתי ללכת, למרות שידעתי שיהיו לי קשיים כערבי.

ההוראות שלו לראש המשלחת היו להתייחס אלי כחבר שווה לאחרים. לא להסתיר מפני שום דבר. כל בוקר היו
מפיצים בין חברי המשלחת דואר סודי, והייתי מקבל אותו בדיוק כמו כולם. היתה לי הרגשה טובה למרות שציפו
שיהיו לי קשיים.

שאלה: אני לא מבין את הסתירה: להלחם בהם, ולעבוד איתם כשווים.

אני חושב שהוא רצה להראות איך יכולים יהודים וערבים לחיות יחד – גם כשכנים וגם כאזרחים. היתה לו עין לראות את העתיד והוא ראה את יהודי מדינת ישראל חיים כמיעוט בין ערביי האזור. הוא רצה להראות שיש אפשרות  לחיות יחד יהודים וערבים, זה מקרין גם לשכנים. בנקודה הזאת כולם, במיוחד ערבים, כיבדו אותו.

Click here to add your own text